<h1>או"ז הלכ' פסחים סימן רנ"ו, בשם ר"ש מפלייז"א</h1>
<h2>דף צז.</h2>
יין כי יתאדם [לשון הפיוט]. בערבי פסחים [ק"ח ע"ב] מפיק מקרא דמצוה לחזור אחר יין אדום דכתיב אל תרא יין כי יתאדם פי' אל תחמדנו כמו ראיתי אבותיכם ומדאצטריך קרא ליזהר עליו מכלל דמעלי ולפי הפשט אל תרא אל תבזה כמו אל תראוני שאני שחרחורת וגו' וגם יין אדום זכר לדבר שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע ועוד זכר לדם פסח ודם מילה. קונדיטון [לשון הפיוט]. פי' מבושל והוא לשון ירושלמי בשקלים [פרק ג' הל' ב' ע"ש] מכאן שמברכין על יין מבושל כך פירש התם והטעם משום דאשתני לעילויא דתניא במסכת תרומות [פרק י"א, משנה א'] אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואפילו רבנן דחיישי היינו מפני שממעטו אבל בהא מודו שמשביחו וכל דאשתני לעילויא מברכין עליו בורא פה"ג והא דפסול לנסכים [מנחות פ"ו ע"ב] היינו משום דדרשי' זבח ונסכים מה זבח דלא אשתני אף נסכים ומבושל הרי נשתנה אע"ג דאשתני לעילויא. ויין שריחו רע מברך עליו בורא פרי הגפן וריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא דהלכה כר' יוחנן דאמוראי קיימי כותיה וכן פסק רשב"ם [ב"ב צ"ו ע"א], אבל לקידוש פסול מפני כבוד גבוה דכתיב הקריבהו נא לפחתך. ושמרים שיש בהן יין מברך שהכל משום דקהויא בעלמא [שם צ"ז ע"א]. ומים הניתנים בחרצנים אי רמא תלת ואתא ארבעה חמרא אבל בפחות לא דאפילו רמא תלת ואתא תלת וטפי מפלגא מוהלא מים נחשב [שם צ"ו ע"ב] וכן פסק רבי' משה אבן מיימון [פרק ח' ברכות הלכה ט']. ואם בעת שיש ענבים ואין לו יין אפילו לסחוט אשכול של ענבים יכול לברך ולקדש עליו [שם צ"ז ע"ב], כל שכן יין הניסטוון שהוא יין מתוק. ואם אין לו יין מקדש על הפת אם הוא שבת אומר ויכולו ומברך המוציא ואומר קידוש ומברך על אכילת מצה ומטבל בשאר ירקי ועוקר השולחן או הקערה אשר עליה המאכל ואומר מה נשתנה ומברך על המרור וטובל ואוכל וכריך מצה ומרור ואוכל בלא ברכה וגומר סעודתו ואוכל אפיקומן ולדידן דתופסין אנו כדברי ר"ת דפי' ההיא דמקדש אריפת' [פסחי' ק"ו ע"ב] שהיה סומך קידוש לפת כמו שאנו עושים כשהיה רעב לאכול והיה נוטל ומקדש ובוצע וההיא [ברכות נ"א ע"ב] דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים היינו בחול שדרך להפליג אבל בשבת לא אע"ג דס"ל לרב דיש קידוש שלא במקום סעודה מ"מ אין רגילות בשבת וי"ט להפליג אך לסעוד מיד וזימנין דחביבא ליה חמרא שלא היה רעב אך צמא היה עושה תיכף לקידוש יין שהיה שותה והולך לו וכשהיה רעב היה נוטל ידיו ובוצע ומקדש דאית ליה קידוש שלא במקום סעודה וזה סמך גדול למנהג דנוטלין קודם קידוש אבל לקדש ע"י הפת לא מצינו דדברי קבלה אמרינן [פסחי' ק"ו ע"א] זכריהו על היין כדכתיב זכרו כיין לבנון ועוד הבדלה דקילא מקידוש לא הויא אלא על היין כדאמרינן [שם ק"ז ע"א] סבור מינה קדושי לא מקדשינן אבדולי מבדילינן אעפ"כ אין מבדילין על הפת דאמימר בת טוות כ"ש דאין מקדש ועתה יעשה בפסח קידוש בשאר משקין דאז הוא נחשב חמר מדינה כמו שכר כל השנה כולה.
